| PAIGE & BILLIE ROCK | :םש |
|---|---|
| 20:47 03/12/06 | :ךיראת |
| הלב | :אשונ |
השעה הייתה שעת לילה כל-כך מאוחרת עד שקול הצרצרים היה היחיד
שנשמע ברקע. התפאורה הייתה פסטורלית - ירח לבן ומלא מאיר מעל
שמי סן-פרנסיסקו הקודרים. נראה כי המקום לא רק חשוך מאור אלא
גם מאדם. לא נראה כי בשכונה זו, באיזור מפוקפק זה של העיר,
הסתובבה נשמה. לפחות, לא נשמה חיה. את קולות הנשימה הכבדים
לא שמע איש. שפתיה של פייפר מלמלו מילות ביטחון אל עצמה שעה
שרצה בכל כוחה דרך הרחובות הצרים והחשוכים במקום הלא מוכר
לה, הלא ידוע לה וייתכן שאף לכל אדם. בעודה רצה בכל הכוח,
ניסתה לעבור על האירועים האחרונים במוחה. היא אפילו לא ראתה
מי ירה עליה את כדור האש ובמי נלחמה בחשכה, על גג
בית-החולים, על מנחת המסוקים. כשהבינה כי התוקף, שד מדרגה
גבוהה ללא ספק, מעוניין בה, פצחה בריצה אל הרחובות ורצה. היא
לא שמה לב כמה זמן, או לאיזה כיוון, או שהתרחקה מרעש
המכוניות והאנשים העמוס של העיר. כעת היא רצה לבדה, באפילה,
נאחזת בתקווה האחרונה שעוד נותרה לה. "קדימה, פייפר, זה לא
כל-כך קשה, " אמרה לעצמה כשרגליה עייפו. "פצעת אותו, הוא לא
יכול להבהב, הוא חייב לרוץ. את תתני לו לתפוס אותך." כל זמן
שרצה לא הסתכלה לאחור או לצדדים, מבטה תמיד היה מופנה קדימה,
אולי משום כך לא הבחינה כאשר חלפה על פני הבית המפחיד ההוא,
בנוי כולו מקרשי עץ, ועל דלתו סמל כוח השלוש צבוע בשחור.
אולי משום כך לא הבחינה כלל כאשר נתרחקה מן העיר ואולי משום
כך לא עצרה לרגע לשאול את עצמה איפה היא ומה יהיה צעדה הבא.
"אפשר עוד להציל את מצב, " נאחזה פייפר בתקווה. "היית במצבים
חמורים יותר. יצאתם מדברים כאלו בעבר. אם רק תמצאי את הספר,
תוכלי למצוא דרך לתקן את זה. חייב להיות משהו בספר. אני
חייבת להגיע אל הספר". לתמרור שלצידה המסמל על סמטה, לא
הבחינה. נשימותה הכבדות היו מכשיר איתות מעולה לשד. ככל
שנחלש כוחה של פייפר, כן גברו בראשה צעדי ריצתו. הוא היה
בעקבותיה, ללא ספק. לבסוף הגיע אל חומת קיר עבה וגבוהה.
צעדיו של השד נשמעו הולכים ומתגברים. פייפר לא היססה לפני
שהניפה ידיה בכל הכוח וניסתה, לשווא, לפוצץ את חומת הקיר. אך
היא הייתה קשה מדי. עבה מדי. חזקה מדי. כוחה של פייפר נחלש,
ללא ספק. לפני זמן קצר נלחמה בשד חזק ועד שחוסל ההוא, תקף
אותו אחר. אולם ברגע שהסתובבה למשמע קולו של השד, הבחינה כי
השד הוא לא אחר מאשר אותו השד שחשבה שחיסלה כבר באותו היום.
השד החזק, טודרו, לא היה מת כלל וכלל. למעשה, הוא עמד מולה
עם מבט מלא שנאה וגאווה. פייפר ידעה שזה לא יעבוד אך ניסתה
בכל זאת להקפיא את טודרו. אך הוא היה מחוסן מפני הכוח הזה.
היא ניסתה לפוצץ אותו שוב אך הוא בקושי זז לאחור. כן, כוחה
של פייפר בהחלט נחלש. בגללו. בגלל הקרב איתו ובגלל הטקטיקות
שלו. היא שנאה את טודרו עם כל נים שבגופה ולא התכוונה לוותר,
היא התכוונה להילחם. לנקום ולגרום לו לשלם על מה שעשה לה
במהלך היום האחרון. לא. היא בהחלט לא התכוונה לוותר לשד שחטף
את בעלה. לשד שתקף אותה ואת אחיותיה בתכסיסיו המלוכלכים. לשד
שפצע את פיבי ופייג' והכניס אותן לתרדמת עמוקה. לשד שרצח מול
עיניה את אחד מילדיה. אין לה מושג איך נמלט הוא מהחיסול
הקודם, אבל הפעם היא תדאג שזה יהיה אמיתי. שזה יהיה כואב.
ושזה יהיה לעד.
**********************
[לפני 17 שעות]
הבוקר היה רגיל ולא שונה בבית משפחת האליוול. לא היה להם מושג
מה עומד לקרות במהלך היום. פייפר וליאו זה עתה התעוררו.
בפעולת צוות מתואמת העירו את שני ילדיהם והחלו בטקסיות הבוקר
המשפחתית והדביקה להחריד. כעת כשהבית לרשותם וליאו, כאמור,
אנושי מובטל, היה להם את כל הזמן להיות ביחד. זה לפחות עד
שבאמצע הכנת ארוחת הבוקר, פייפר קיבלה טלפון מבוהל מפיבי.
פיבי התקשרה אל פייפר מבוהלת ומתנשמת בכבדות. "הכל הרוס,
פייפר, כל הדירה שלה שרופה, " סיפרה לאחותה בבהילות. "מה
קרה?" ניסתה פייפר להרגיע אותה, אך פיבי הייתה הכי רחוקה
מרגוע בשלב זה, "שד... בדיוק כשהתעוררתי. לא הספקתי לראות את
הפנים שלו, אבל... זה היה שד חזק מאוד. מאוד."
"פיבי, חכי. תקראי לפייג', שתבזיק אותך לפה, ואז נדבר. אוקי?"
"אוקי", אמרה פיבי בבהלה, "אנחנו מגיעות עוד שנייה". ליאו
מיהר לעבר פייפר, "פייפר, מה קרה לפיבי?". "אני לא יודעת"
ענתה פייפר, "משהו עם הדירה שלה, נשרפה, לא הצלחתי להבין
בדיוק. אבל היא תגיע לפה עוד שנייה עם פייג'". שנייה לאחר
שמסיימת פייפר את דבריה, מבזיקות אל תוך החדר פיבי ופייג'.
פיבי לבושה בפיג'מה ארוכה וחרוכה מהלהבות. פייפר מושיבה את
פיבי ומביאה לה כוס מים. "אוקי, עכשיו, בואו נרגע. פיבי, מה
בדיוק קרה שם?". פיבי מדברת חלש ועם קושי, עם השתעלויות מידי
פעם, מכל העשן שהיא שאפה. "אני... אני לא... אני לא יודעת.
ישנתי, חלמתי על קופ...". פייג' קוטעת אותה "חלמת על קופ?".
"כן, חלמתי על קופ", עונה לה פיבי, "או על החיים שהיו לנו
לפני שהוא... עזב" היא אומרת בעצב ובפגיעות. "פיבי..." ניגשת
אליה פייפר. "די, בואו נעזוב את זה", מגיבה פיבי במהרה
ומתרחקת קצת מפייפר, "אז כמו שאמרתי, ישנתי ופתאום התעוררתי,
והכל מסביבי עלה בלהבות. מבין כל העשן הצלחתי לראות איזו
דמות מטושטשת, אני מניחה שד, אבל הוא נעלם כעבור כמה שניות".
"איך הצלחת להימלט?" שאלה פייג'. "דרך מדרגות החירום בדירה
שלי. כמעט נשרפתי, לפני ששמתי לב אליהן. אבל... תקשיבו, זה
לא נשמע לכן קצת... מוכר?" אמרה פיבי. "ליאו, קח בבקשה את
הילדים לסלון", מבקשת פייפר בנוקשות וברצינות. ליאו מבין מה
קורה, ולוקח את הילדים לסלון. שלושת הבנות מתיישבות מסביב
לשולחן האוכל. "פייפר, את לא חושבת שהם כבר גדולים מספיק
בשביל לשמוע על זה?" שואלת פיבי. "לא" עונה פייפר בקצרה
ובקוצר-רוח. "פייפר, אני עם פיבי בעניין." מצטרפת פייג'.
"לא, וזהו זה. אני ופיבי איבדנו את אימא שלנו בגיל כל כך
צעיר, ואני בשום פנים ואופן לא מוכנה שגם הילדים שלי יעברו
דבר כזה. הם אהבו את בילי. היא הייתה חלק מהמשפחה שלנו"
פייפר מנסה לעצור את הדמעות, "*אני* עדיין לא מסוגלת להתמודד
עם המוות שלה..." דמעות קטנות מתחילות לרדת מעיניה של פייפר,
בעוד פיבי ופייג' ממהרות לחבק אותה. "גם לנו כואב, את
יודעת", אומרת פיבי. "היא הייתה חשובה לכולנו" מוסיפה פייג'.
פייפר מוחה את דמעותיה ואומרת "אני יודעת.", פיבי ופייג'
מרפות ממנה, "אבל הילדים שלי עדיין קטנים מידי מכדי להתמודד
עם המוות. בילי מתה לפני שבועיים, תנו לי עוד קצת זמן. אני
אספר להם". פייפר קמה ומתחילה לאסוף את הכלים המלוכלכים
מהשולחן לכיור. "וחוץ מזה, אני הכי גדולה אז אני היא זאת
שקובעת" אומרת פייפר ומנסה לחייך. פיבי פוצה את פיה "אז...
אם לחזור לנושא, זה לא קצת מוכר? כלומר, בדיוק ככה בילי
מתה". "את בטוחה? אין הוכחות שזו לא הייתה שרפה טבעית..."
אומרת פייג', ונקטעה על ידי פיבי "לא פייג', ראינו את סימני
החריכה על הקירות בדירה של בילי. זה חייב להיות שד". פייפר
חוזרת לשבת איתן ואומרת "כן, פייג', אני מסכימה עם פיבי
בעניין הזה". "רגע, אז עכשיו זה שתיכן נגדי? הרבה יותר אהבתי
כשאני ופיבי היינו נגד פייפר" קובעת פייג' בשעשוע קל.
"טוב, תקשיבו, אני צריכה ללכת ל-p3. לא הצלחנו להשיג אף אומן
להיום בערב, אז שמנו שוב פעם את ליז פהר", אומרת פייפר תוך
כדי נענוע קל בראשה, "אז אני צריכה לזוז. אבל כדאי ששתיכן
תחזרו למה שנשאר מהדירה של פיבי, ואולי פיבי תוכל לקבל חזיון
של מה שקרה או איך נראה השד". "מצטערת, לא יכולה", התנגדה
פייג', "אני והנרי צריכים ללכת לבנק לחתום על המשכנתה לבית
החדש". "לא לא לא, אין סיכוי שאני חוזרת לשם לבד" אמרה בחשש
פיבי. "אז קחי את ליאו" הציעה פייג'. "את ליאו? ומה יקרה אם
יופיע השד?" שאלה פייפר. "פייפר, ליאו כבר הצליח להיחלץ
מהרבה מצבים כשהוא היה בן-אדם. את לא יכולה להמשיך לנסות
להרחיק אותו מעולם הקסם", ענתה פייג'. "טוב, נו", נכנעה
פייפר, "אבל אם קורה לו משהו אני מספרת". פייג' מחייכת אליה,
בזמן שפיבי צועקת "ליאו!" לעבר הסלון. מהסלון בוקע קולו של
ליאו, שצועק בחזרה "מה?". "זוכרים את הימים שכשצעקנו "ליאו",
אורות כחולים הופיעו ולא צעקות חזקות?", שאלה פיבי. "פיבי,
לנוסטלגיה אין מקום במטבח שלי" אמרה פייפר בנרגנות צינית.
"אוקי אוקי, אני הולכת. אה, ואני לוקחת כמה בגדים שלך. כל
הבגדים שלי נשרפו", אומרת פיבי במהירות ויוצאת מהחדר אל
המדרגות. "חשבתי שאת אמורה להיות האחות הקטנה והמעצבנת",
אומרת בצחוק פייפר לפייג'. "יום אחד כל הציניות הזאת תחזור
ותנשוך אותך בתחת" מגיבה לה פייג' בצחוק ומבזיקה החוצה. "אה!
את זה אני ארצה לראות".
ליאו ופיבי נכנסים לדירה של פיבי. כל הדירה שרופה, שאריות של
ספרים ובגדים חרוכים מוטלים על הרצפה ועדיין יש עשן באוויר.
פיבי משתעלת, "אוי, אלוהים, מה אני אמורה לעשות עכשיו?" היא
נשענת על הקיר בייאוש. "אל תדאגי, יהיה בסדר" ליאו מנסה
להרגיע, "בואי ניגש לעבודה כדי שנוכל להרחיק אותך מכאן כמה
שיותר מהר". פיבי מסתובבת בדירה, מחפשת חפצים שמהם תוכל לקבל
חיזיון. ליאו מחפש סימנים שיובילו אותם אל השד. פיבי מרימה
תמונה שבורה שלה ושל קופ מהרצפה. "פיבי" קורא ליאו "אני חושב
שאת צריכה לבוא לכאן שנייה". פיבי מניחה את התמונה בכאב
וניגשת אל ליאו. "ראית את זה פה פעם?" שואל ליאו ומראה לה
חתיכה משוננת של מתכת ביד. "זה נראה כאילו זה חלק של משהו"
אומרת פיבי, "תן לי, אולי זה יוביל לחיזיון". היא מרימה את
החפץ וממששת אותו, ואז נאנחת מייאוש. "מה הטעם" היא אומרת עם
דמעות בעיניים, "הרי כבר חודש לא קיבלתי חיזיון". "זה בגלל
שהכוחות שלך פועלים על פי הרגשות שלך" ליאו מסביר כרגיל,
"המצב שלך רגיש עכשיו, אחרי מה שקרה עם קופ". "די" אומרת
פיבי, "קופ הרס מספיק ואנחנו לא צריכים להמשיך להתעסק בו גם
עכשיו". "אין מה לעשות" ממשיך ליאו בשקט, "כל עוד את פגועה
וכאובה בגללו הכוחות שלך יהיו חלשים יותר וישתנו בעקבות המצב
רוח". פיבי מנסה לחייך "כן, כמובן, למה שזה לא יהיה ככה?
משהו אחד נהרס והורס איתו גם את כל מה שנשאר לי". ליאו "בואי
נחזור לאחוזה, ננסה לחפש את החפץ בספר". הם מתחילים לצאת,
פיבי קודם וליאו אחרי, כשמולם מופיע שד בברדס ארוך ושחור
שמכסה את כל גופו וחושף רק את עיניו. אחת מעיניו חצויה באמצע
וכולה אדומה וחבולה. פיבי וליאו נבהלים. "אני חושב שזה שייך
לי" אומר השד, הוא שולח כדור אש לפיבי, שנפגעת ונופלת על
הרצפה ללא הכרה. ליאו ממהר אל פיבי, לוקח ממנה את החפץ ומנסה
לבחון את הנזק שנגרם לה. השד שולח עוד כדור אש אבל ליאו
מצליח להתחמק הפעם. "אז ככה אתה רוצה לשחק, מה?" קורא השד
ומנפח בידו כדור אש בגודל של כדורגל.
פייפר ב-p3 מנסה לחתום על חוזה. "אני לא יכולה לתת לך יותר
מזה" היא אומרת לאמרגן שלידה "זאת ההצעה האחרונה שלי. תחשוב
ותודיע לי מהר". היא מסתובבת ורואה את פיבי צולעת בכניסה.
פייפר רצה לפיבי הבוכה ועוזרת לה להגיע לכיסא. "פיבי, מה
קרה? איפה ליאו? איפה ליאו???". פיבי משתנקת וממשיכה לבכות
"היה את השד הזה... הוא, הוא פצע אותי... היה חפץ כזה,
אבל... אבל החזיונות לא עבדו... וליאו..." בכיה מתגבר "הוא
לקח את ליאו..."
פייפר"מה?! השד לקח את ליאו?!" פיבי מנענעת את ראשה בחיוב
פייפר מתיישבת על הכסא הקרוב ועיניה פקוחות בתדהמה "זה לא
יכול להיות... הוא רק חזר אני לא החזרתי מהקיפאון הזה רק כדי
ששד יקח אותו" ועיניה מתמלאות דמעות.
בינתיים בדירה של הנרי. פייג' מבזיקה פנימה"הנרי? הנרי קדימה
אנחנו נאחר לבנק" היא הולכת לחדר שינה ורואה פתק על
השידה"אני אפגוש אותך בבנק אוהבת אותך הנרי" פייג' מחייכת
ומסתובבת כדי לצאת מהחדר פתאום היא רואה את השד מולה "הפתעה"
והוא מנפח כדרו אש וזורק אותו לכיוון פייג', פייג' מבזיקה כך
שהכדור אש מפספס אותה אבל לא את המיטה פייג'" אני אשלח לך את
החשבון על זה" ומבזיקה החוצה.
P3 אפשר לראות אורות כחולים מנצנצים מתחת לדלת של המחסן,
פייג' יוצאת מהמחסן והולכת לכיוון פייפר ופיבי. פייג'"השד
הזהב ממש עולה לי על העצבים" פיבי"הוא פגע בך" פייג' לא אבל
הוא הרס לי את המיטה, מה קרה לך?" פיבי"הוא פגע בי ואז ליאו
בא לבדוק מה קורה איתי ואז השד לקח אותו" פייג'"מה?!"
פייפר"פייג' תבזיקי אותנו הביתה" הן כולן מביזיקות לאחוזה.
באחוזה. לאחר שפייג' ריפאה את פיבי היא עלתה לעליית הגג לבדוק
בספר על השד. פייפר ופיבי נשארו בסלון פייפר"הראה לי שנשאר
משהו מהשיקוי שאיתו רצינו לחסל את כריסטי" פיבי" זה נראה לי
השיקוי הכי חזק שהכנו" פייג' מבזיקה למטה, פייג'"לא כתוב
בספר מה יכול לחסל את השד הזה אבל כתוב שהוא שד מדרגה ראשונה
והוא מאד חזק" פייפר"עכשיו ספרי לי משהו שאנחנו לא יודעות"
פייג'"אין כזה דבר, נראה לי שזה השד הכי חזק שפגשנו"
פיבי"חוץ מקול" היא מרה בשקט. פייפר"מה אמרת?" פייג' "שהוא
השד הכי חזק שפגשנו?" פייפר" לא משפיבי אמרה" פיבי מה? חוץ
מקול?" פייפר"כן, אולי כדאי שנזמין עוד שד למסיבה" פיבי"את
רוצה לזמן את קול?!"
"מה?!" פיבי הייתה הראשונה לצעוק למשמע הצעתה של פייפר. "את
רוצה לעשות מה?"
"לנסות להחזיר את קול, איכשהו, " אמרה פייפר ברוגע.
"פייפר, את שכחת מה קרה בפעם הקודמת שקול שוחרר לחופשי?"
צווחה פייג', המומה שדווקא פייפר העלתה את הרעיון הזה."
"אתן לא ראיתן אותו... " ניסתה פייפר להסביר. "כשהייתי בין
חיים למוות. הוא הציל אותי. אותי ואת ליאו."
"מהמניעים האגואיסטים שלו!" מיהרה פיבי להקשיב.
"לא, כי הוא אהב אותך, " אמרה פייפר. "כי הוא אוהב אותך."
פיבי לא הייתה מוכנה לשמוע. מבחינתה היה עדיף לזמן את קופ, את
המקור, את ברבס ואפילו את פאני, אבל בשום פנים ואופן היא לא
מוכנה להתמודד עם קול שוב פעם, בטח שלא לראות אותו. לבסוף
הגיעו האחיות לפשרה שישקלו אופציות אחרות ויקראו לקול המילוט
האחרון - במקרה של חוסר ברירה וכמוצא אחרון, הן יגייסו את
הכוח החזק ביותר שלהם להשיב את קול. אבל עד אז, פיבי ופייג'
כבר הצהירו שהן מוכנות לעשות הכל, ה-כ-ל, בשביל לעצור את קול
מלחזור.
בינתיים, הנרי חיכה לפייג' בבנק וניסה לתרץ למה פייג' מתעכבת
כשברור לו שהיא עסוקה בשדים. לאחר שחיכה יותר מדי זמן, התנצל
בפני הפקיד ויצא מהבנק. בעודו מוציא את הפלאפון על מנת
להתקשר לפייג', נדחק הנרי בידי משהו לא נראה אל הסמטה
שמאחורי הבנק. האירועים קרו מהר מדי והוא לא הבחין כאשר
ידיים גאולות בדם הכתימו את בגדיו שעה שתפסו אותו. השד התוקף
הבהב עם הנרי החוצה.
בחזרה באחוזה, האחיות ישבו בסלון. פייג' חבשה את הפצע של פיבי
בעוד הספר היה מונח על השולחן. הן קראו בספר על השד שפיבי
זיהתה. פייפר: "הוא חזק מאוד. חזק מדי." פיבי סירבה להאמין,
"כשהספר נכתב אולי. עולם השאול עכשיו בבלאגן. כולם חלשים
יותר." פייפר התעקשה, "הוא עדיין חזק מאוד." פיבי לפתע פלטה
צרחה של כאב. פייג' מיהרה להתנצל אבל פיבי אמרה שזה לא משהו
שפייג' עשתה, הרגל פתאום הרגישה חמה מאוד. פייג' מיד החלה
לחשוש, "כתוב בספר משהו אולי על השד? הוא ארסי, אולי?" פייפר
מיהרה לדחות, "ארסי? מה הוא נחש?" פייג', "יש לשד הזה, איך
קוראים לו, בוגרו, ארס?" פייפר: "לא, לא שכתוב." "משהו לא
בסדר איתה, " מיהרה פייג' להגיד למראה פיבי המזיעה רועדת על
הספה. פייפר הציעה שפייג' תחפש משהו בספר על איך לרפא את
פיבי. "לאן את הולכת?" מיהרה פייג' לשאול כשפייפר קמה מהספה.
"למטבח, לנסות להכין שיקוי או לפחות משהו שירגיע את הכאבים
שלה." "אוקיי, " אמרה פייג' ומיהרה לחפש בספר דרך להציל את
אחותה.
הנרי התעורר לאחר עילפון ממושך. הוא לא הבין איפה הוא נמצא
אבל המקום נראה לו מוכר. הוא היה קשור בשכיבה ובקושי היה לו
מקום. הוא הריח ריח שרוף ולא הבין מאיפה אבל פחד - ללא ספק
פחד ואימה מילאו את עיניו. הוא ניסה לצעוק לפייג' אבל החוסם
שעל פיו מנע ממנו את הפריווליגיה לקרוא לעזרה. הוא הפנה את
מבטו הצידה וסנוור בידי אור חזק כמו אור השמש. כשהפנה את
מבטו לצד השני הבין טוב מאוד איפה - הוא בדירה שלו ושל
פייג'. המקום נראה קצת הרוס אבל ללא ספק הדירה שלהם. ואיפה
הוא היה? לפי המיקום, הוא היה קשור אל המיטה, מתחתיה...
פייפר נכנסה אל המטבח וסגרה את הדלת מאחוריה. היא עצמה עיניה
והבהבה החוצה.
בעולם השאול, הופיעה פייפר וניצבה אל מול השד העטוף בשחור.
חצי עיניו שהייתה מזעזעת כל אדם נורמלי היה כדרך מן השגרה
עבורה. "נו?" צעק הוא אליה. "אין לי מושג למה לשדים היה
כל-כך קשה. המכשפות האלה ממש טיפשות, " אמרה פייפר. "אז הן
לא חושדות?" שאל השד. "לא, בוגרו, לא." השד בוגרו היה יותר
משמח. "אבל... הן כן מצאו את המתכת." "זה בסדר, גנבתי אותה
בחזקה. ולקחתי ריבית, " אמר בוגרו, מרוצה מאוד מעצמו. "כבר
שאלת על קול?" לחץ בוגרו לדעת. "כן, אבל... הן ממש שונאות
אותו. הן מוכנות למות לפני שיזמנו אותו, " אמרה פייפר. "טוב,
טוב, יופי, " אמר בוגרו. "למרות ש..." בהישמעו המילים נראה
בוגרו כזועם ורותח. אבל פייפר המשיכה, "הוא שד עלוב. אפשר
להצליח במשימה בלעדיו." "לא, אי אפשר!" אמר בוגרו והסביר כי
שדים שחושבים שהם חזקים על המכושפות תמיד מפסידים. "עולם
השאול בכאוס. שדים הורגים שדים במקום מכשפות. הגיע הזמן
שמישהו ירדה בהם. ישלוט אחת ולתמיד. והמישהו הזה הוא..."
"אני!" אמרה פייפר בבת אחת והעיפה כדור אש על בוגרו שעולף
באותו הרגע. פייפר שינתה מראה לעצמה המקורית - השד טודרו.
הוא הלך אל הכלובים שנמצאו ברקע ונעמד מול ליאו, "נו, נו,
נו..." ליאו לא היה יכול לדבר ולו רצה, קולו לא עבר את
סורגיו החזקים של הכלוב. "אל תנסה אפילו. הכלובים האלה חזקים
יותר מאלה שבנתה החוזה למקור, " אמר טודרו. "אתה יודע, נמאס
לי להיות מכשפה קטנה ועלובה. ועוד יותר נמאס לי להתחזות
לאיזה שד זוטר, משרת עלוב, כשלמעשה אני יותר חזק מאחי הדביל.
הבעיה היא ש... אני חייב להמשיך להעמיד פנים עד שאני אמצא את
פייפר. אין לך במקרה מושג איפה היא נכון?" ליאו לא אמר מילה.
"ככה חשבתי." אמר טודרו. הוא שינה את צורתו חזרה לפייפר
ומיהר להבהב החוצה.
טודרו, בעודו לובש את צורתה של פייפר, הבהב בחזרה אל תוך
המטבח באחוזה של משפחת האליוול. בו בזמן שפייפר הבהבה אל תוך
המטבח, נכנסה פיבי הפגועה והחלשה מהארס, למטבח. "פייפר"
הופתעה פיבי. "מה, קרה משהו?" שאלה פייפר. פיבי התלבטה
במהירות מה לומר "אהמ... לא... לא, לא קרה שום דבר. פשוט
רציתי כוס מים". "לכי לשכב על הספה, את צריכה לנוח" זייפה
פייפר דאגה, "אני אביא לך מים". פיבי הלכה לכיוון הסלון, אבל
פנתה לכיוון המדרגות, לכיוון פייג'. היא לא הצליחה לעבור את
המדרגה השלישית, בגלל מצב הקשה, ושנייה לפני שהיא נפלה-
הצליחה לתפוס אותה פייג'. "פיבי, מה קרה? הייתה מודאגת
פייג'. "ששש... שפייפר לא תשמע", השקיטה אותה פיבי. "למה?"
הושיבה פייג' את פיבי על המדרגות והתיישבה לידה. "זאת לא
פייפר", אמרה פיבי בלחש. "על מה את מדברת?" לא האמינה פייג'.
"ראיתי אותה מהבהבת". "פיבי... את בטוחה?" פיקפקה בה פייג'.
"כן, אני בטוחה. היו מספיק אנשים בחיי שלא הסכמתי להאמין שהם
שדים, למרות שכולם מסביבי ראו זאת. הפעם זה לא יקרה. זאת לא
פייפר, ואין לי מושג איפה אחותנו האמיתית. בבקשה, אני צריכה
שתאמיני לי" התחננה פיבי. "אני מאמינה" נכנעה פייג'. "מאמינה
למה?" שאלה פייפר בהפתעה בעודה מחזיקה מגש עם שלושה כוסות
מים, "ולמה את לא על הספה? אמרתי לך שאת צריכה לנוח". "זאת
אשמתי, מצטערת" אמרה פייג' במהירות, "הייתי צריכה את עזרתה
של פיבי, אבל המסכנה לא עברה את המדרגות. הנה, בואי פיבי",
הרימה פייג' את פיבי והשעינה אותה עליה, "לספה, קדימה".
פייג' עזרה לפיבי לשכב על הספה, בזמן שפייפר הביאה את המגש
לשולחן הסלוני. פיבי תפסה את מבטה של פייג', וסימנה לה בלי
קול שיש לה תוכנית. "פייפר, את יכולה לבוא לשבת לידי לרגע?"
שאלה פיבי ברוגע. פייפר הלכה והתיישבה ליד פיבי, בזמן שפיבי
התחילה לדבר. "תקשיבי, מותק, אני יודעת שכל מה שקורה עכשיו
עם ליאו והכל, מאוד קשה עליך. אני כל כך מצטערת שעכשיו את
צריכה לעזור לי, במקום לחפש את בעלך". "אל תצטערי, פיבי..."
התחילה פייפר לומר, ונקטעה במהירות על ידי פיבי "לא, לא, את
לא מבינה" המשיכה פיבי ותפסה בעדינות עם ידיה את ידיה של
פייפר, "זה לא מגיע לך, ו..." פיבי נעצרה ועצמה עיניים. היא
קיבלה חזיון. היא ראתה בתוך ראשה את פייפר יושבת ב-p3 ליד
הבר, ומדברת בטלפון, "תקשיב לי טוב, מר אין-לי-אף-אומן-אחר",
התעצבנה פייפר, "אנחנו קבענו שהיום בלילה מופיעה במועדון שלי
ליז פהר. היום! לא מחר. מה? לא, אני לא יכולה לשבץ את הלהקה
של מחר בלילה, היום בלילה! ככה לא עובדים הדברים. ליז פהר
מופיעה היום בלילה במועדון שלי, וזהו זה!" סגרה פייפר
בעצבנות את הטלפון. "למה להתעצבן, מכושפת קטנה שלי? זה לא
טוב למערכת העיכול" אמר קול בריטי מאחורי פייפר. היא הסתובבה
במהירות וראתה מאחוריה את השד טודרו. "ואני מניחה שאתה...?"
שאלה פייפר בייאוש. "אני יכול", השתנה טודרו לפיבי, "להיות
מי", השתנה פיבי לפייג', "שאת רוצה", השתנה פייג' לליאו.
"אוקי, אני רוצה שאתה תהיה לא פה" אמרה פייפר בציניות אך קצת
בחשש, בעוד היא נעמדה מול השד. "מצטער, לא יודע מי זה", אמר
טודרו ושלח כדור אש לעבר פייפר. פייפר זינקה והכדור פגע בקיר
של המועדון. היא התרוממה וניסתה לפוצץ את טודרו, אך מלבד
פיצוץ קטנטן שהופיע בבטנו לא קרה לו שום דבר "אממ... מדגדג"
הוא אמר בחיוך. היא רצה לעבר היציאה, ושנייה לפני שהיא הגיעה
למדרגות, היבהב טודרו והופיע לפניה. היא הלכה צעד אחד אחורה,
ובעטה בו בחוזקה. טודרו נפל על המדרגות, אך קם כמעט מיד.
מטרים ספורים הפרידו כעת בין פייפר לטודרו. "הו, סיבוב שני!
מכושפת קטנה שלי", התמוגג טודרו. "סיבוב שני אם כך" אמרה
פייפר בנחישות וזרקה על טודרו את הסכין שהרימה בזמן שהוא נפל
מהבר של המועדון. הסכין ננעצה חזק באמצע חזהו של טודרו
ההמום, שכעת לבש את צורתה של פיבי. פייפר ראתה כעת את אחותה
האהובה פיבי, מדממת וחתוכה מסכין אותו היא עצמה זרקה עליה,
ואמרה "אוי תעשה לי טובה. כאילו שזה ישפיע עליי". טודרו חזר
לעצמו, ובעודו מנסה להוציא את הסכין, אמרה פייפר עם חיוך
נצחון על הפנים "תקשיב לי ותקשיב לי טוב. אחת, אני לא קטנה",
פייפר עשתה גלגלון לעברו והעיפה לו בעיטה, שזרקה את טודרו
כמה מטרים אחורה. "שתיים, אני לא שלך" אמרה פייפר וניסתה
בשנית לפוצץ את טודרו. כעת הפיצוץ היה קצת יותר גדול, אך
עדיין חלש. "ושלוש, אולי די עם המבטא המזוייף והמעצבן ש..."
טודרו קם במהירות מהרצפה, ותפס בגרונה של פייפר. "המבטא שלי
לא מזוייף!" הוא התעצבן וזרק את פייפר לאורך רצפת המועדון,
לעבר הדלת האחורית. פייפר בקושי התרוממה, וניסתה להקפיא את
טודרו. הפעם היא הצליחה אך רק לכמה שניות. "כבר שכחתי שיש לי
את הכוח הזה" אמרה פייפר לעצמה ויצאה בצליעה מהדלת האחורית
של המועדון. טודרו יצא מההקפאה שנייה לאחר שעזבה פייפר, ושמע
צעדים מתקרבים לדלת הראשית של המועדון. הוא שינה במהירות
לצורתה של פייפר, והתיישב איפה שהיא ישבה. למועדון נכנסה
פיבי, ורצה אל פייפר לספר לה מה קרה לליאו. "מה?! השד לקח את
ליאו?!" זייפה פייפר דאגה ולחץ. "פיבי!" שמעה פיבי את פייפר
קוראת בקול רם, ופקחה את עיניה. היא הייתה שרועה על הספה
בסלון באחוזה של משפחת האליוול. פייפר רכנה מעליה, ופייג'
עמדה ליד. "מה קרה? היה לך חזיון? שאלה פייפר. פיבי הסתכלה
במבט מודאג לעבר פייג', שאישר את חששותיהן- זאת לא הייתה
פייפר לידן.
פיבי ופייג' הסתכלו אחת לשנייה במבטים רומזים. "מה קרה, פיבי"
שאלה פייפר, "היה לך חיזיון?". "לא" אמרה פיבי בעודה מסתכלת
על פייג', "אני מסוחררת. תקשיבי פייפר, מה שאני מנסה להגיד
זה שאני מצטערת שאנחנו נצטרך עכשיו להתרכז בי במקום לחשוב על
ליאו". פייג' זזה לאט מאחורי פייפר הרוכנת ליש פיבי. "ואני
רוצה שתדעי" המשיכה פיבי, "שאין שום דבר שחשוב לי יותר מליאו
ושאני אעשה את כל המאמצים כדי להחזיר אותו אחרי שנגמור לטפל
בי". "זה בסדר פיבי" זייפה פייפר עצב בקולה, "אני בטוחה
שנצליח להחזיר את ליאו אלינו. אבל עכשיו צריך להתרכז בדברים
החשובים. אני חושבת שעכשיו שפיבי חלשה צריך לקרוא לקול".
פייפר מתכוונת לקום כשפיבי עוצרת אותה, "רגע פייפר, חכי, לא
סיימתי" היא נאנחת פתאום, "אני לא מרגישה כל כך טוב, אוי
פייפר..." פייפר מסתובבת לפייג' "אמרת משהו?" היא שואלת.
פייג' ממהרת להשתעל ואומרת "לא, אני רק מאוד דואגת לפיבי"
פייפר מסתובבת חזרה אל פיבי בחשדנות. פייג' רוכנת אל
הקריסטלים שכרגע זימנה אליה. היא מסדרת שניים במהירות מאחורי
גבה של פייפר המזויפת, שמחבקת את פיבי שבינתיים התחילה
לבכות. "פיבי, לבכות לא יועיל לנו בכלום" פייפר מרפה מפיבי
"אני חושבת שצריך לזמן את קול עכשיו!". "כן מיד" פייג'
מסתובבת סביב הספה שעליה שוכבת פיבי במהירות. פיבי נעמדת
וממהרת לעמוד מול פייפר, "תקשיבי, פייפר, יש משהו שלא סיפרתי
לך. משהו שאני לא חושבת שאת הולכת לאהוב". "בנות, אנחנו
מבזבזות זמן" אומרת פייפר שמתחילה כבר לאבד את סבלנותה,
"ופיבי, מה עוד יש לך לומר לי?". "אכלת אותה" אומרת פייג'
שבדיוק הניחה את הקריסטל האחרון על הרצפה. רשת של קווים
כחולים נפרשת מעל פייפר המזויפת, שהופכת חזרה לצורתה
המקורית, לשד עטוף בשחור. פייג' מקיפה את הספה במהירות לעבר
אחותה החולה, "הוא חזק מדי, זה לא יחזיק אותו פה להרבה זמן.
ראית איפה פייפר האמיתית?". "לא בדיוק" עונה לה פיבי הרועדת,
"היא רק נלחמה נגדו במועדון. קדימה, מהר". פייג' ופיבי
הבזיקו, בדיוק כאשר כדור אש אימתני הגיח מעבר הקרום הכחול
שהקיף את טודרו.